פסק-דין בתיק ת"א 156918/02

1.    בתאריך בלתי ידוע חתמה הנתבעת 1 על מכתב אשר מופנה למי שהיה בעל מניות ומנהל בה - מר שגיא בן זאב (להלן: " שגיא"), ואשר לפיו קבלה על עצמה בין היתר, לשלם לתובעים: סכום של 96,000 ש"ח,"בהחזרים חודשיים של 5,000 ש"ח לחודש החל מחודש אוקטובר 2000 מדי 25 לחודש,עד לכיסוי החוב הנ"ל "וכן, סכום של 45,000 ש"ח " מתוך החזרי מס הכנסה שיגיעו לחברה והמוערכים בסך הנ"ל ".

הנתבעת 1 (להלן: " החברה"), עמדה בביצוע ההחזרים החודשיים במשך תקופה מסוימת ופרעה כך כ-50,000 ש"ח. משפסקו התשלומים, הגישו התובעים תביעה כנגד החברה בגין חוב נטען בסכום של 91,000 ש"ח שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה, הסתכם ב-97,314 ש"ח .

מאוחר יותר, תוקן כתב התביעה לשם צירופו של מר יוסף נעמן - מי שחתם בשם החברה על המכתב הנזכר - כנתבע נוסף. אלא שנתבע זה (להלן: " נעמן") הפך למעשה לנתבע היחיד בתביעה זו, משום שכבר שבדיון שהתקיים ב-20.1.2005 הודיע ב"כ התובעים שאין למרשיו עניין בקבלת פס"ד כנגד ה חברה (פרוטוקול עמ' 27). הוא חזר ואישר שזוהי עמדת מרשיו גם במהלך הסיכומים  בישיבה שהתקיימה ב- 10.4.2005.

2.    ברקע להשתלשלות עניינים זו עומדות העובדות הבאות. 

ב- 1994 הציע שגיא ל נעמן להקים חברה שעיסוקה במתן שירותי ניקיון. בספטמבר אותה שנה, חתמו השניים על "הסכם מייסדים" (נ/4) והיו לדירקטורים בחברה שהוקמה, כ ששגיא הוא הבעלים של כל המניות המוצאות בהון החברה, להוציא מניה אחת הרשומה על שם אשתו - אורלי בן-זאב.

לנעמן, מסתבר, לא היו המשאבים הכספיים הדרושים לרכישת מניות בחברה, והוא היה לבעל מניות בה רק באוגוסט 2000 כששגיא, אשר ביקש לפרוש מהחברה, העביר לו את כל מניותיו. (שטר העברת המניות משגיא לנעמן סומן נ/5).

במשך 6 השנים שלמן ייסוד החברה ועד להעברת מניות החברה ל נעמן, חלוקת התפקידים בין שגיא לבין נעמן הייתה: שגיא במשרד, מטפל בענייניה הכספיים של ה חברה , נעמן בשטח, מבצע בעצמו ובאמצעות עובדים בפיקוחו את שירותי הניקיון ללקוחות החברה.

בשלב מסוים התברר שמצבה של החברה מבחינה כספית, מדורדר עד כדי כך שהחברה נמנעה מלהעביר לרשויות השונות את הכספים המגיעים ממנה (מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי). חשבונות החברה בשני בנקים אף הוגבלו, ונעמן, פתח לצורכי החברה, חשבון עסקי על שמו - לדבריו, בעצת שגיא.

נראה שמשיכות כספים שבוצעו על ידי שגיא באמצעות כרטיס האשראי של החברה הרימו את תרומתם למצבה המדורדר.  שגיא נשאל: "זה נכון שהמשיכות שעשית בכרטיס הזה היו גבוהות": על כך השיב: " מצטברות" ומנשאל " כמה היית מעריך את זה, השיב: " אני לא זוכר". אותה תשובה הייתה בפיו כשנשאל אם אין מדובר במאות אלפי שקלים. (פרוטוקול מ-20.1.2005 עמ' 16).

שגיא, שאליו פנו שלטונות מע"מ בדרישה להעברת כספים המגיעים מהחברה, פנה אז לאבי אשתו - הוא התובע מס' 1 כאן -  בבקשה לסיוע כספי.

התובע 1 הוא איש עסקים; בעלים של משרד נסיעות, ומודע היטב לסיכונים שבאי העברת כספי מיסים ותשלומי חובה לרשויות. הוא נעתר על כן לבקשת חתנו. על מניעיו אמר בעדותו:

"אני נתתי את ההלוואה כי החתן שלי הוא שגיא בן זאב, כדי למנוע מצב שבאיזה מקום יאשימו בהאשמות אישיות והייתה התחייבות אישית שאני אקבל את הכסף חזרה, גם של שגיא בן זאב וגם של יוסי נעמן...לא כתובה".

את ההלוואה העמיד התובע 1 לרשות החברה. לא נערכו מסמכים, סכומה המדויק אינו ידוע - התובע אומר: " 141,000 ש"ח אם אני לא טועה" (פרוטוקול עמ' 4), שגיא מדבר על 140,000-150,000 ש"ח, ונעמן אינו יודע. גם לא ידוע עד עכשיו מתי בדיוק הועמדה ההלוואה ובאיזה אופן הועמדו לרשות החברה הסכומים הנטענים.

אבל, קיים, המכתב הנזכר של החברה ל שגיא, ממועד כל שהוא לאחר פרישתו של האחרון, אשר מסדיר עניינים אלה: החזר לתובעים של 96,000 ש"ח בתנאי פריסה, ושל 45,000 ש"ח מכספי החזרים של הכנסה; לשגיא יהיו אופנוע שהיה רשום על שם החברה או על שם נעמן, וכן פוליסת ביטוח מנהלים בקיזוז הלוואה שנטל.

נעמן, כפי שכבר צוין, לא עסק בניהול הכספי של החברה. זה היה תחום אחריותו של שגיא. לכן, טרם שקיבל משגיא את מניותיו בחברה, קיימו נעמן ושגיא מספר פגישות עם רואה החשבון של משרד הנסיעות של התובע, וממנו קיבל נעמן הסברים ביחס למצב החברה, ויכולתה לעמוד בנטל התשלומים לתובע.

הלה, מצא שלחברה יכולת החזר של 5,000 ש"ח לחודש: "רפפורט ישב נעמן (צ"ל: "עם נעמן" - נ.ר.) על הנתונים של החברה ועל יכולת החזרה, באחד המפגשים האלה אמר לי רפפורט יחד עם נעמן שיכולת החברה היא 5,000 ש"ח בחודש" (פרוטוקול מ-20.1.2005 עמ' 6).

נעמן אומר שרואה החשבון מסר לו ש החברה נקייה מחובות. בדיעבד התברר לנעמן שהיה  חוב ארנונה, וחוב לחברת מירס. לדבריו אף הוטלו עיקולים על החברה בגין החובות הללו, מה שהביא אותו בהמשך לוותר על החזקותיו בחברה.

בספטמבר 2001, העביר נעמן את כל מניותיו בחברה לאדם בשם ניק דלויה. לדבריו, לא קיבל תמורה כספית עבור המניות שהעביר.

נעמן גם לא שילם לשגיא עבור המניות שקיבל ממנו. הדבר אינו  מפתיע משום שלחברה לא היו בעצם נכסים משמעותיים - לבד מציוד ניקיון כמו שואבי אבק, היו לחברה 2 רכבים, שלפחות על אחד מהם רבץ שעבוד, השני - מנועו נשרף, והאופנוע נשאר ברשות שגיא. לעומת זאת, החברה התחייבה לעמוד בנטל כבד של החזר סכום לא מבוטל לתובעים, ואין בליבי ספק ש שגיא  לא היה מעביר את מניותיו לנעמן ללא תמורה לכיסו, אילו מצב החברה היה שונה מכפי שתואר.